פור

הסרט פור מספר על תופעת הפורים-שפיל שנערכו על ידי פעילים יהודית ברוסיה הסובייטית בניגוד להוראות המשטר הקומוניסטי תוך נטילת סיכונים עצומים. הסרט המורכב מראיונות עם אלו שלקחו חלק בהצגות וחומרי ארכיון נדירים המראים את ההצגות עצמן, מתאר את ההתעוררות הרוחנית והתודעתית של קבוצות יהודיות ברוסיה, היכן שכל סממן של תרבות וזהות יהודית הושמד ונמחק.
במשך עשרות שנים, השלטון הקומוניסטי עמל קשות על מנת לחסל כל סממן של תרבות יהודית. מנהגים יהודים נאסרו, לימודי עברית נחשבו לעבירה פלילית וכל מי שהעז להפר את ההגמוניה התרבותית של הפרולטריון הקומוניסטי נחשב לבוגד וטופל בהתאם. לקראת אמצע המאה, יהודי ברית המועצות היו מתבוללים כמעט לגמרי, מעטים ידעו משהו על זהותם היהודית. יחד עם זאת, סעיף הלאום בדרכונים הסובייטים ציין בפירוש מי הוא יהודי והשלטון הנהיג שיטות אנטישמיות ברורות, שכתוצאה מהן היהודים לא יכלו להתקבל למוסדות להשכלה גבוה, נדחו מחיי התרבות והופלו לרעה במקרים רבים. מתוך השממה הזאת, שכבר איבדה כמעט כל קשר לשורשיה, קמה קבוצה קטנה של פעילים שהחלה לתור אחר שורשיה היהודיים ולגלות מחדש את התרבות והמסורת היהודית. לא היה מהיכן ללמוד. כל מי שידע משהו על יהדות, כבר הוצא להורג או הוגלה והספרים היהודים הושחתו או נגנזו. הפעילים החלו לקבץ ידיעות מעטות ומפוזרות מהספרות הקלאסית כמו כתביו של תומאס מאן על התנ"ך או מסיפורי שלום עליכם. בספרים אלו גילו הפעילים את המסורת על עריכת פורים שפיל, הצגה הומוריסטית המבוססת באופן רופף על סיפור המגילה. מצטופפים בדירות קטנות, תוך שהם מתחמקים ממארבים משטרתיים הפעילים החלו להעלות הצגות פורים שפיל, אשר מצד אחד הזכירו לצופים את היותם יהודים ומצד שני מתחו ביקורת על השלטון הרודני.
סיפור המגילה התאים לכך להפליא. אחשוורוש והמן היו אלגוריה לשליטים הסובייטים שבטיפשותם או רשעותם רודפים את היהודים. אסתר החוששת לחיה כמו גם תושבי שושן השאננים, סימלו את הרוב המוחלט של יהודי ברה"מ שהשלימו עם השלטון מתוך פחד או מתוך הזדהות. את השראתם מצאו הדיסדנטים בדמותו של מרדכי העומד באומץ מול מבחני המציאות ונשאר נאמן לעמו ומורשתו. המסר של ההצגות היה ברור: כמו שהיהודים היו מאוימים על ידיי אימפריה ענקית אבל הדבקות במורשתם גרמה להם לשרוד הרבה אחרי שהאימפריה הזאת נמחקה מעל פני האדמה, כך גם האימפריה הסובייטית סופה להיחרב ומי שנשארים אמתיים לעצמם ומסרבים להשתחוות בפני השלטון הזמני, הם אלו שינצחו בסופו של דבר.
עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשביל העקרונות שלנו? בשביל המורשת שלנו? הזהות שלנו? הזכות שלנו ליצור ולבטא? רובנו מוותרים כשדברים אלו לא משתלבים היטב בשגרת חיינו, כשהם דורשים הקרבה כלכלית או כשהם לא המתקבלים היטב על ידי החברה סביבנו.  הסרט פור מביא את סיפורם של אנשים שהיו מוכנים לסכן הכל בשביל לתת ביטוי תרבותי לזהותם. ההצגות הפשוטות והחובבניות שהם יצרו, היוו את בסיס לתנועת דיסידנטים המונית, שבסופו של דבר סחפה את יהדות רוסיה כולה.
סרטה של ענת וובנובוי

ענת וובנובוי היא יוצרת סרטי תעודה, עיתונאית ואמנית וידאו. בוגרת בהצטינות של School of Visual Arts וסרט הגמר שלה, ׳הדרך לגן עדן׳ זכה בפרסים בפסטיבלים שונים. עבודת אמנות הוידאו שלה, ׳שיר ערש׳, הוזמנה על ידי מוזיאון ישראל לאמנות ולאחר מכן הוצגה במוזיאון אקלנד לאמנות ובגלריית אנדראה מייסלין בניו יורק.
ענת עובדת בדסק החוץ של ערוץ 10 ולומדת לתואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
הסרט פור נעשה בהשראת זכרונות הילדות שלה במוסקבה מפורים שפיל, אליהם הוריה לקחו אותה.